למידה במשחק ובהנאה

"בטיפול הזה תמיד כיף, תמיד הוא נהנה", אמרה לי פעם אמא של מטופל. "בטח, למה שלא יהיה לו כיף?" עניתי לה. ואכן, זו הגישה שלי. אני חושבת שאפשר ללמד מתוך משחק והנאה משותפת. אפשר, ואפילו צריך!

בטיפולים שלי אני מקפידה קודם כל על יצירת קשר אישי עם המטופלים: אני משחקת איתם במשחקים שהם הכי אוהבים, רואה מה מושך אותם לאינטראקציה ומה כיף להם. וגם אם בהתחלה הם מעדיפים לשחק לבד, אני יושבת לידם ומשחקת גם אני, עם התערבות מינימלית. וכך לאט לאט ובהדרגה, יוצרת ומפתחת איתם עוד אינטראקציה באמצעות תחומי העניין שלהם, רוכשת את אמונם ובונה איתם קשר.

הקשר האישי הוא הכרחי כדי שהמטופלים ירגישו בנוח, וירצו לשתף פעולה ולעבוד גם על תחומים שמאתגרים אותם.

מתוך תחומי העניין של המטופלים, אני יוצאת לתהליך הלמידה, לפי המטרות האישיות שלהם. כך למשל, היה לי מטופל שאהב מאוד להרכיב מסילת רכבת על הרצפה, ובאמצעות המשחק המשותף במסילה לימדתי אותו לבצע מחוות תקשורתיות - להצביע על דברים שהוא רוצה, ולבחור במה הוא מעדיף לשחק עכשיו. לאט לאט הרחבנו את הלמידה גם למשחקים ותחומים נוספים. היה זה צעד גדול עבורו, כיוון שלפני כן, עד אותה נקודה, לא הייתה לו דרך אחרת להביע את עצמו.

על אף ההנאה והעניין, אין זה אומר שבטיפול אין התמודדויות או מטרות שמאתגרות את הילד, להפך. אני תמיד שואפת לאתגר וללמד עוד מיומנויות. אבל, אני קודם כל יוצרת את הקשר האישי שמאפשר את יצירת האמון של הילד בי ובסביבה הטיפולית, כך שכשנגיע בהמשך למשימה מאתגרת יותר, הוא כבר ידע שאנו מאמינים ביכולת שלו להצליח, ושגם אם מעט קשה לו, הוא יכול להביע את הקושי או לבקש עזרה, וזה בסדר.

על כן, אני מאמינה בטיפול שמערב מגוון משחקים, שירים, בישול, אפיה, יצירה, ועוד. לעיתים אף נשלב צפיה בסרטונים מעולמו של הילד (לא תאמינו איך אפשר להשתמש בחיבה למסכים לשם עבודה על מטרות שונות). הכל יהיה בהתאם לילד, לתחומי העניין שלו ולמטרות שהצבנו.